פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 393 14.9 הלכה בעליון – ניתן להאריך מועד לפי סעיף 107 לחוק מיסוי מקרקעין לצורך תיקון שומה מעבר לארבע השנים שנקבעו בסעיף 85 לחוק / ע"א 9817/17 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' מיטל אביבי רייך ואח' ערעור על פסק דינה של ועדת הערר )ו"ע 9451-10-16 מיום 31.10.2017 (, במסגרתו התקבל ערר בני הזוג רייך ") המשיבים "( על החלטת מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב )" המערער "( לדחות את בקשתם לתיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין בשל חלוף המועד להגשת הבקשה. ביום 7.8.2009 רכשה מיטל רייך דירה במודיעין וביום 26.6.2010 , כשנה לאחר רכישת הדירה, התחתנה עם דור רייך, וביום 17.5.2012 רכשו המשיבים במשותף דירה מקבלן בתל אביב. המשיבים הגישו למערער, הצהרה על רכישת הדירה בתל אביב כדירה משותפת והצהירו על שיעורי מס רכישה "רגילים" )ולא על שיעור מס לדירה יחידה(, תוך שהם מבקשים לדחות את תשלום מס הרכישה עד למועד מכירת הד ירה במודיעין, שאותה התחייבו למכור סמוך למועד קבלת הדירה בתל אביב מהקבלן. ביולי 2016 חתמו המשיבים על הסכם ממון ביניהם, לפיו הדירה במודיעין שנרכשה מכסף שקיבלה המשיבה מהוריה לפני הנישואין תהיה בבעלותה הבלעדית. בסמוך לאחר שקיבל הסכם הממון תוקף של פסק דין, הגישו המשיבים בקשה לתיקון שומת מס הרכישה לפי סעיף 85 לחוק, במסגרתה טענו כי נפלה בידיהם טעות ביחס להערכת מצבם המשפטי, שכן לאור העובדה שהדירה במודיעין הייתה בבעלותה הבלעדית של המשיבה, הרי שהמ שיב זכאי לחישוב חלקו בשומת רכישת הדירה בתל אביב כדירה יחידה, ללא נפקות למכירת הדירה במודיעין. המבקש דחה את הבקשה בנימוק שחלף המועד לתיקון תיקון שומה לפי סעיף 85 לחוק ) 4 שנים(, ולפיכך היא סופית ולא ניתן לתקנה, אף לא מכוח הוראות סעיף 107 לחוק, אשר לעמדתו מ קנה למנהל סמכות להארכת מועדים דיונית בלבד ולא מהותית. ועדת הערר קבעה בעניין, כי ניתן מכוח סעיף 107 לחוק, להאריך את המועד להגשת בקשה לתיקון שומה לפי סעיף 85 , בנסיבות בהן הייתה טעות בתום לב בעריכת השומה העצמית המהווה "סיבה מספקת", וכי טעות בתום לב כפי שאירע ה בנסיבות המקרה מהווה "סיבה מספקת" . בית - המשפט העליון )ע"א 9817/17 ( בדעת רוב מפי השופט מינץ בהסכמת המשנה לנשיאה מלצר וכ נגד דעתו החולקת של השופט שטיין, דחה את הערעור של מנהל מס שבח. השופט מינץ קבע כי "לשון סעיף 107 לחוק ברורה וחדה. ניתן "לחלץ" ממנה משמעות אחת, בהירה ופשוטה. אין מדובר בלשון דו - משמעית או כזו הטומנת בחובה מספר משמעויות שונות. המחוקק קבע כי המנהל רשאי להאריך " כל מועד" שנקבע בחוק. על פי פשוטו של מקרא, המילה כל משמעה מלוא המידה מושא העניין הנמדד. סך כולל של כל הפריטים הכלולים במניין. לא חלק, לא מיעוט, אלא שלם. על כן שעה שמושא העניין הנמדד הוא מועדים, המושג כל כולל בחובו את המועדים כולם. המחוקק לא סייג וקבע כי מוע דים מסוימים הקבועים בחוק אינם ניתנים להארכה" . השופט מינץ הוסיף וציין כי החשש שהביע המערער, לפיו הפרשנות האמורה של סעיף 107 תהפוך לאפשרות של תיקון שומה "עד אינסוף", אינו מוצדק הואיל והסמכות והרשות המוקנית למנהל להאריך מועדים הקבועים בחוק אינה חובה, וכי השי מוש בסמכות להאריך מועדים לפי סעיף 107 ביחס לסעיף 85 צריך שייעשה במשורה, במקרים המתאימים בלבד. כמו כן, אין לקבל את פרשנות המערער כי סעיף 107 לחוק הינו "סעיף סימטרי", באשר ניתן להשתמש בו כביכול הן לבקשת הנישום והן לבקשת המנהל וזאת הואיל ולשונו של הסעיף מראה בבירור כי המנהל רשאי להאריך את המועד רק אם נתבקש לכך. אומנם הבקשה יכולה במקרים חריגים להיות מוגשת גם על ידי אדם אחר שיש לו עניין בדבר, ואולם לא ניתן מבחינה לשונית לראות במנהל כאילו הוא "מבקש מעצמו" את הארכת המועד.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=