פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 475 עוד טוען פקיד השומה, כי יש לראות את ההפרש בין הסכום בו מכרה החברה את הטכנולוגיה לבין השֹווי הנטען כהלוואה שניתנה על- ידי החברה לידי החברה הרוכשת – הלוואה אשר בגינה החברה הייתה אמורה לקבל ריבית. על- כן, פקיד השומה קבע "התאמה משנית" והוסיף לחברה הכנסות מריבית רעיונית בשיעור 3% המהווה את שיעור הריבית הבין חברתית בקבוצה.. החברה טענה כי החל משנת 2008 , בה התקשרה בהסכם המו"פ, לא היה לה כל חלק בטכנולוגיה החדשה שפותחה וכי יש לייחס משקל מכריע דווקא לפיתוחים אשר נעשו בשנים המאוחרות, אחרי 2010 . לעמדת החברה, ניתן לחשב את חלקה בשווי הטכנולוגיה החברה בהתאם ליחס בין הוצאות המו"פ שהוציאה לפני 2008 לבין כלל הוצאות המו"פ שיצאו בקבוצה. כמו כן, החברה טענה כי יתרת אורך החיים הכלכליים של הטכנולוגיה הנמכרת במועד המכירה הייתה 10 שנים נוספות בלבד וכי ראוי היה להתחשב בתשואה סבירה לתפקידי הייצור וההפצה באופן שמקטין את שווי הממכר. לטענת החברה, על פי חקר השוק שביצעה, שווי השוק של הטכנולוגיה הוא בטווח בין 27.73 מיליון דולר ובין 38.15 מיליון דולר. לגבי ההתאמה המשנית, טענה החברה, כי אין מקור חוקי המסמיך את פקיד השומה להטיל מס על עסקת הלוואה רעיונית שקיימת לכאורה בין הצדדים לעסקת הטכנולוגיה. פסיקת בית המשפט המחוזי (השופט קירש): בית המשפט דחה את הגישות של שני הצדדים לקביעת חלקה של החברה בטכנולוגיה שהוטמעה במוצרים. ביחס לגישתה של החברה, גרס בית המשפט, כי אין מקום להניח כי קיים מתאם בין מאמץ הפיתוח או ההשקעה הכספית בו, לבין שוויים של פירות הפיתוח ולכן איתור התשומות שהושקעו בפיתוח מרכיבי הטכנולוגיה אינה בהכרח יכולה ללמד על קצב צמיחת השווי שלה. ביחס לגישתו של פקיד השומ ה, שהשווה בין שוו י הטכנולוגיה להשקעות כספיות עתידיות בה, קבע בית המשפט כי טמון בה כשל מובנה בשל היעדר הקשר בין הוצאה עתידית לשווי טכנ ולוגיה נוכחי. בית המשפט קבע כי במצב הדברים, אין דרך אובייקטיבית לערוך בירור נוסף או אחר אשר יניב מדידה מדויקת של משקל הטכנולוגיה שפותחה עד סוף שנת 2009 במשקפי סוף 2013 ולפיכך ובהעדר אינדיקציה אחרת קובע כי קצב צמיחת השווי היה אחיד על פני כל התקופה הרלבנטית. על בסיס גישה זו, פסק בית המשפט שיעור ייחוס לחברה מתוך כלל שווי הטכנולוגיה של 60% במקום 34.15% לגישת החברה ו- 100% לגישת פקיד השומה. בנוגע למחלוקת לגבי אורך חייה השימושיים של הטכנולוגיה במועד המכירה, קבע בית המשפט כי הערכת משך החיים תיבחן למועד העסקה הנבחנת ולפי המידע והתחזיות שהיו קיימים אז. בהתאם קיבל בית המשפט את עמדת החברה לפיה נכון למועד המכירה יתרת אורך החיים השימושיים של הטכנולוג יה עמדה על עשר שנים. בית המשפט קיבל את עמדת החברה ביחס לייחוס תשואה לפעולות ייצור והפצה רוטיניות המפחיתות את שווי הטכנולוגיה תוך דחיית עמדתו של פקיד השומה בציינו כי כי אין בסיס עובדתי אשר יכול לשמש בקביעה שההפחתה הזו כבר כלולה בקיטון הרווח התפעולי על פני זמן בשל הגידול הצפוי בהוצאות הייצור וההפצה. על כן, יש לקבוע את שווי הטכנולוגיה שנמכרה ל- 62.2 מיליון דולר (לעומת 35 מיליון דולר שטענה החברה ו- 136 מיליון דולר שטען פקיד השומה). ) של ביהמ"ש העליון, הוא דוחה 943/16 ( ע"א הלכת קונטירה בנוגע לנושא ההתאמה המשנית, פסק בית המשפט כי לאור את עמדת החברה לפיה אין לחייב בהתאמה משנית. יחד עם זאת, יש לקבל את עמדת החברה כי שיעור הריבית צריך לעמוד על 2% בלבד (ולא 3% כפי שדרש פקיד השומה) בדומה לשיעור הריבית הנקוב במסגרת הלוואה שבין החברה לחברה קשורה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=