פרק 10 - 14 פסקי הדין הבולטים בתחום המיסים בשנה החולפת 447 14.7 נדחתה עמדת פקיד השומה לסיווג הכנסה מדיבידנד ממפעל מועדף כחלק מתמורה למכירת המניות באותו מועד / ע"מ 11758-01-21 אבי טולדנו ואח' נ' פקיד שומה ת"א 1 פסק הדין עסק בערעור שהגיש אבי טולדנו ") המערער (" , על שומת מס הכנסה שקיבל בגין מכירת מניותיו בחברת נעמה נאות החזקות בע"מ )" נעמה נאות (" לחברת יאליט פוטוור בע"מ )"י אליט (" . המערער החזיק ב מישרין ובעקיפין כ - 38.46% ממניות נעמה נאות, שבבעלותה מפעל לייצור נעליים תחת המותג "טבע נאות". טרם מכירת מניות נעמה נאות לי אליט, חולק דיבידנד מיוחד בסך 25 מיליון דולר לכל בעלי המניות, כולל יאליט שרכשה זמן קצר קודם לכן חלק מהמניות , ואף הייתה ערבה להלוואה שניטלה ע"י נעמה נאות לצורך מימונו . המערער דיווח על תמורת המכירה ללא הדיבידנד, ועל הדיבידנד שילם מס מופחת בשיעור 20% כהכנסה ממ פעל מועדף. המערער חישב את תמורת המכירה שנקבעה בדולרים לפי שער המרה של 3.4 שהוא לטענתו שער ההמרה שבו קנה הבנק את המט"ח ששימש להלוואה. שער החליפין ביום חתימת ההסכם היה גבוה יותר - .3.462 פקיד השומה סבר שיש לבצע "סיווג שונה" לעסקה ו לראות בדיבידנד כחלק מתמור ת מכירת המניות, והוציא שומה בהתאם . כמו כן קבע כי יש לחשב את התמורה לפי השער החליפין ביום חתימת ההסכם. בית המשפט המחוזי )השופטת סרוסי( קיבל את הערעור בנושא סיווג הדיבידנד , אך דחה את הערעור בנושא שער החליפין של חישוב התמורה . לגבי סיווג הדיבידנד נקבע כי ה סכום שחולק הוא אכן דיבידנד לכל דבר, שכן חולק על פי הדין מתוך הרווחים הראויים לחלוקה של החברה שנצברו בתקופת החזקת המערער במניות . בית המשפט התייחס לטענה כי הכספים לחלוקת הדיבידנד יצאו למעשה מיאליט, שכן היא זו שהתחייבה כערבה להחזר ההלוואה, אך נקבע כי אין די בעצם מתן הערבות על ידי יאליט כדי לקבוע שהדיבידנד מהווה חלק מתמורת המכירה, שכן ערבות הבעלים שנתנה יאליט אינה הופכת את הדיבידנד לחלק מתמורת המכירה, בפרט שמדובר ב מתן ערבות בעלים לאשראי שניתן באופן שוטף לנעמה נאות . השופטת התייחסה בפסיקתה לפסקי הדין בעניין סעדמנט ) ע"א ,(750/16 בעניין סקמסקי ) ע"א 3277/19 ( ובעניין פישביין )ע"מ 6283-10-12 ( ודחתה את עמדת המשיב בהתייחסו אליהם. נקבע כי חלוקת דיבידנד לפני מכירת מניות היא מהלך לגיטימי העולה בקנה אחד עם תכלית סעיף 94 ב לפקודת מס הכנסה )רווחים ראויים לחלוקה( , שביקש ליצור אדישות מיסויית בין חלוקה לאי חלוקה , כאשר המדובר בתכנון מס חיובי, ולמצער ניטרלי, שעונה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ולא היווה חלק מן התמורה עבור המניות. לפיכך, יש למסות את הדי בידנד בנפרד מתמורת המכירה בשיעור המס המופחת. כל החלטה אחרת תגרום לבעלי המניות למשוך דיבידנדים באופן שוטף על מנת שלא יצטברו רווחים בקופה וכדי שלא ימצאו את עצמם עם רווחים בשיעור מוטב שאין ביכולתם לחלק בסמוך ליום מכירת המניות. השומה בוטלה גם בשל אכיפה בררני ת מצד רשות המיסים, שכן היא לא פעלה נגד יתר בעלי המניות היחידים שנהגו כמו המערער. באמרת אגב כתבה השופטת כך: " בדומה וכקריאת כיוון ביחס למקרים עתידיים, אך מבלי לקבוע מסמרות, ניתן לשקול להגביל את סכומו של דיבידנד שמחולק עובר למכירת מניות לסכום שתואם את חישוב הרווחים הראויים לחלוקה שלפי סעיף 94 ב לפקודה , וזאת על מנת להגשים את התכלית של האדישות המיסויית שבבסיס הסעיף . אחרת, לנישום יהיה תמריץ לחלק דיבידנד בפועל תחת שימוש בסעיף. לפי זה, אם חלק מן הדיבידנד שחולק עולה על חישוב הרווחים הראויים לחלוקה שבסעיף 94 ב, ראוי ש אותו חלק ימוסה כרווח הון, שכן הוראת סעיף 94 ב לפקודה מלמדת איזה חלק מתמורת מכירת המניות ראוי שימוסה כדיבידנד, ואיזה חלק לא" .
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=