פרק - 7 שינויים בהון , חלוקות רווחים ומכירה בתמ ורה מותנית: ייחוס הוצ ' לקבלת דיבידנד, חלוקה מתוך הכנסה שלא חויבה במס, רכישה עצמית של מניות ואג"ח, הפחתת הון , מכירת זכויות בתאגיד בתמורה מותנית, סיווג מניות בכורה, תשלום לחברת אם בגין מכשירים הוניים 179 כפועל יוצא מכך שרווחי שערוך המקרקעין טרם מומשו, דיבידנדים שמקורם ברווחי שערוך אינם בגדר רווחים שמקורם ב"הכנסות". לכן, הדיבידנד מרווחי שערוך אינו מוחרג מהכנסתה החייבת במס של החברה מקבלת הדיבידנד לפי סע יף 126 )ב( לפקודה. שעה שלפי עיקרון המימוש, החברה המחלקת אינה ממוסה בגין עליית ערכם של נכסיה )על אף שחילקה דיבידנדים בגין עליית הערך(, אין מקום לפטור את החברה המקבלת מתשלום מס בגין הכנסותיה מדיבידנדים המחולקים לה על ידי החברה המחלקת שמקורם ברווחים שטרם מוסו. נציין גם שבעניין אורון אחזקות ציווה ביהמ"ש המחוזי על רשויות המס " לשום כל מכירה עתידית של הנכס הנדון על ידי חברת הבת באופן המביא בחשבון את מיסוי הדיבידנדים שהוא תוצאת פסק דין זה". הערעור שכנגד שהגיש פקיד השומה התקבל בבית המשפט העליון בדעת רוב. נפסק כי מחלוקת בין נישום לרשויות המס יכולה להתברר רק לפי ההליכים הייחודיים שנקבעו בחוקי המס, ואין מקום לעקוף אותם על ידי מתן ציווי כללי, ביחס לנישום ) חברת הבת ( שעניינו לא עמד לפני ביהמ"ש, שפרטיו יתבררו רק בעתיד. לפיכך, מאחר ששומתה העתידית של החברה המחלקת בגין מימוש נכס הנדל"ן לא עמדה לנגד ביהמ"ש המחוזי וככל שהנכס אכן ימומש ולחברה המחלקת יהיו השגות על השומה, יהיה באפשרותה לעשות כן בדרכים המקובלות . הליכי המס בעניינה של החברה המקבלת אינם המקום המתאים לדון בשומה עתידית אפשרית של החברה המחלקת; האמור נכון גם אם יש טעמים טובים לעמדת המיעוט שהביע המשנה לנשיאה השופט מלצר, לפיה בעת קביעת השומה של החברה המחלקת פקיד השומה יידרש להתחשב בחיובה במס של החברה המקבלת בגין הדיבידנד, שכן חזקה עליו שבבוא העת, מכלול שיקולי המס יילקחו בחשבון . להרחבה - ראה חוזר מסים 14.2020 של משרדנו. הפסיקה בדיון הנוסף )דנ"א (5388/20 הנשיאה חיות דחתה את הבקשה. הנשיאה קבעה כי פסק - הדין מושא הבקשה אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים דיון נוסף , דהיינו אותם מקרים שבהם נפסקה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית - המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה ראוי לקיים בה דיון נוסף. עוד נפסק כי חידוש הלכה, כשלעצמו, אינו מהווה טעם לקיומו של דיון נוסף וכי לצורך כך "נדרשת הלכה מיוחדת וחריגה ש יש בה כדי לשנות באורח מהותי נורמות ששררו עובר להלכות שנדונו והוכרעו בפסק הדין" בית - המשפט העליון נדרש אמנם, לראשונה בפסק - הדין, לשאלת תחולתו של סעיף 126 )ב( לפקודה על דיבידנד מרִווחי שערוך, ומשכך קביעתו בעניין זה יש בה משום חידוש , אך קביעה זו אינה סותרת הלכו ת קודמות ובניגוד לטענת המבקשות, נראה כי היא אינה מעוררת את הקשיים שעליהם הצביעו. בניגוד לטענת המבקשות , לטעמה של הנשיאה הוא אינו עומד בסתירה לגישה הדו - שלבית הנוהגת ביחס למיסוי חברות, ו עיון בפסק - הדין מעלה כי ביהמ"ש דן במהותו של מודל המיסוי הדו - שלבי ובתכליותי ו, הפנה לספרות המשפטית ולפסיקה קודמת וביקש לפרש את סעיף 126 )ב( באופן שישמר את מודל המיסוי הדו - שלבי ואת הרציונלים העומדים בבסיסו. נדחתה גם הטענה כי ביהמ"ש לא ייחס משקל ראוי לעיקרון העקיבה, שכן, בית - המשפט הסביר כי אף שפקודת מס הכנסה סומכת ידיה, על - פי רוב, על כללי החשבונאות המקובלים בעולם המסחר, הלכה היא כי במקרים שבהם כללי החשבונאות אינם מתיישבים עם מטרות דיני המס, כבענייננו, יגברו דיני המס על כללי החשבונאות; וקביעה זו, הנסמכת אף היא על פסיקה קודמת של בית - המשפט העליון, אין בה משום קושי או חידוש מהותי ה מצדיק ים דיון נוסף. בית - המשפט עמד בפסק דינו על כך שאימוץ גישתן של המבקשות יוביל לתוצאה קשה אחרת של כפל הטבות במס: פעם אחת ברמת החברות המ חלקות שי י הנו מאפקט דחיית המס הנובע מיישומו של עיקרון המימוש על פיו הן אינן משלמות מס בפועל במועד שערוך הנכסים; ופעם נוספת, ברמת החברות המקבלות, אשר לגישתן הדיבידנד שחולק להן חוסה תחת הפטור הקבוע בסעיף 126 )ב( לפקודה . תוצאה זו אינה ראויה . טענה נוספת שדחתה הנשיאה מת ייחסת להוראת סעיף 100 א 1 לפקודה - כפי שצוין בפסק - הדין, הוראה זו טרם נכנסה לתוקף. על - כן, הטענות שהעלו המבקשות בהקשר זה הן תיאורטיות ודי בטעם זה על מנת לדחות את הבקשה לדיון נוסף ככל שהיא מבוססת על טענות אלו. כמו כן, נמצא שאין ממש בטענת המבקשות לעניין החיוב בכפל - מס שעלול להיגרם כתוצאה מקבלת הערעור שכנגד של פקיד השומה . לדבריה, המבקשות ניסו להיבנות בהקשר זה מחוות דעתם של המשנה לנשיאה מלצר והשופט אלרון. ואולם, בית - המשפט קבע כי אין הכרח לטעת מסמרות בשאלות הנוגעות לחישוב המס העתידי בגין מימוש נכסי השערוך. כלומר, ב ית - המשפט הותיר שאלה זו לעת מצוא, אם וככל שתתעוררנה השגות בעניין זה; ומשעה שסוגיה זו לא הוכרעה בפסק - הדין, אין מקום לדון בה במסגרת דיון נוסף.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=